כיכר החלומות
בני תורתי
משך ההרצאה: 30 דקות
אורך הסרט : כ-90 דקות
לחט"ב ולחט"ע
חברה דת ומדינה
בערב יום השנה למותו של מוריס מנדבון חולם ניסים בנו חלום. בחלום מצווה עליו מוריס לפתוח מחדש את בית הקולנוע אותו סגר לפני 25 שנה.
באותו יום, חוזר לשכונה אברם מנדבון, אחיו של מוריס, שנעלם ביום בו נסגר הקולנוע. בעקבות המלצה חמה מישראל ההודי, מחליטים האחים מנדבון להקרין בבית הקולנוע את הסרט "סנגם", סרט הודי מפורסם. סניורה, אם המשפחה, מתנגדת להקרנת "סנגם". היא דוחקת בבניה למצוא סרט אחר, אך הם בשלהם.
במהלך החיפוש אחרי "סנגם", מתגלה כי העותק היחידי נמצא בידי אברם מנדבון. בנקודה זו עולים הצדדים על מסלול התנגשות בלתי נמנע, שבסופו יגלו האחים כמה דברים שלא ידעו על המשפחה ועל עברם. "כיכר החלומות" הוא סרט על אנשים שהחמיצו את אהבתם הגדולה ומבקשים לנסות ולתקן את עתידם. זהו סרט על אהבה גדולה לקולנוע, אהבה שכמעט ונכחדה מן העולם. זהו גם סיפור על שכונה, על שלל טיפוסיה, שגם אם אינה קיימת במציאות, היא אמיתית לחלוטין.
זכה בחמישה פרסי אוסקר ישראלי, ביניהם עבור תורתי עצמו על בימוי מצטיין. לאחר מכן זכה תורתי בפרס הראשון בפסטיבל הקולנוע במונפלייה שבצרפת[8], זכה בפרס התסריט הטוב ביותר "כיכר החלומות" - פסטיבל ולנסיה, ספרד והשתתף בפסטיבלים שונים לקולנוע בעולם.
רינו צרור בחר בתורתי כיקיר העיר תל אביב בתחום הקולנוע בעיתון תל אביב בשנת 2001.
שחקנים: יוסף שילוח, ניר לוי, שרון רג'יניאנו, יונה אליאן, מוחמד בכרי, אורי גבריאל, איילת זורר.

על המפגש
הבמאי ידבר על השפעת הסביבה בה צמח על הדרך בה הוא מביים את סרטיו. הוא מדבר על בחירת שחקנים לא מקצועיים שמשחקים לצד שחקנים מן השורה- כיצד הדבר משפיע על דרך הבימוי, ומדוע הוא בוחר בשחקנים לא מקצועיים לשחק בסרטיו. כמו כן ידבר על השפעת הקולנוע ההודי על סרטיו.
הסרט מעורר דיון בפערים בחברה הישראלית ומצב הפריפריה.
בני תורתי
בני תורתי – במאי
בני תורתי נולד בעפולה וגדל בשנותיו הראשונות בבית שאן. בגיל שש עבר עם משפחתו לשכונת התקווה, תל אביב. בנעוריו, בשנות השבעים לקח חלק בסדנת תיאטרון של עיריית תל אביב. החל מגיל 16, השתתף בחוג קולנוע לנוער בהדרכת הבמאי שמעון דותן, שם צילם במצלמת סופר שמונה, ערך וביים סרטים קצרים. לימים למד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
בתום שירותו הצבאי היה מדריך חבורות רחוב. במקביל לכך, בשנים 1979–1982 היה ממקימיה של תנועת אל"ה (אזרחים למען השכונות), שהגיעה כעבור חודשים ספורים למאות חברים. הם הקימו בתי תלמיד, משחקיות לילדים, גייסו קבוצת תיכוניסטים שטיפלו בנוער, צבעו בתים של קשישים ועוד.
תורתי היה ממקימי ומהכותבים המרכזיים של העיתון "הפטיש", שפעל בשנים 1989–1993, שהתמקד בביקורת חברתית. הוא פרסם בו ראיונות עומק ראשונים של הזמרים המזרחים בני התקופה וכתב סיפורי שכונה במדור "קו 16", אותו אייר דודו גבע. הוא כתב לעיתים בעיתון "חדשות" . הוא הצטרף כחבר ל"קשת הדמוקרטית המזרחית" עם הקמתה.
