הזרע ל'וסרמיל' נטמן במהלך ילדות שחלק ניכר ממנה הועבר בצלו של האצטדיון העירוני ע"ש ארתור וסרמיל. במשך אין ספור אחר צהריים של משחקי כדורגל שכונתיים כשלכל משחק יש סיפור משלו, ובכל סיפור שכזה יש טובים ורעים, אנדרדוג ופייבוריט.

התסריט נכתב לפני שלוש שנים לאחר שסיימתי צילומי סרט דוקומנטרי על בני נוער בבאר שבע. המפגש עם המציאות העכשווית של בני נוער בפריפריה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית, לעומת הילדות שעברתי באותו מקום, בשנות ה70; על השונה ובעיקר הדמיון הרב למרות השנים, אותו מגוון אנושי של חברת מהגרים, אובדן התמימות, המציאות הכלכלית הקשה, תחושת הייאוש הנלווית לחיים בשוליים, כל אלה סיקרנו אותי.

כבר בשלב הכתיבה הבנתי שאני רוצה לשלב בין סיפורי ההגירה של תושבי השכונה, לבין הנרטיבים של משחקי הכדורגל בילדותי, ליצור מעין וריאציה על סרטי הספורט של שבת בצהריים.

לאחר שלב התחקיר והכתיבה היה לי ברור שהתסריט מצריך אופן סיפורי שייטע אותו עמוק במציאות אותה הוא מנסה לייצג, הבנה זו הכתיבה את הסגנון של הסרט וממנה נבעו החלטות שליוו את הסרט לאורך שלבי ההפקה, כגון: ליהוקם של שחקנים לא מקצועיים אשר בביוגרפיה שלהם התאימו לגלם את התפקידים אליהם נבחרו, בין אם באופן אישי או על ידי הכרות עם הדמויות והסיטואציות; העובדה שהסרט צולם כולו בלוקיישנים בבאר שבע בסגנון צילום כמו-דוקומנטרי; העריכה, ואפילו השימוש במוזיקה - לכולם תפקיד ביצירת מראית עין של 'מציאות'.

כוונתי הייתה שאותה מציאות בין אם היא אמיתית, או מדומיינת, בין אם תפיסתית או סגנונית, תקבל מקום לא רק באופן הצילום של הסרט – הדרך שבה אנו תופסים מה 'אמיתי יותר' בשפה הקולנועית, אלא גם נרטיבי – המקום שהיא ממלאת בחייהם של נערים כמו דימה, עדיאל ושלומי.

עוד בכוונתי לדבר על האספקטים השונים של הסרט והנושאים עליהם הסרט מספר תוך שילובם בסיפור הפקתו של הסרט משלב כתיבת התסריט דרך הליהוק,קדם הפקה, הצילומים ושלב הפוסט.

לדוגמא, הנסיון ליצור הקבלה של היחסים בין הדמויות בסרט והיחסים בין השחקנים במהלך ההפקה; או הקשיים והיתרונות של הצילומים בלוקיישן בבאר שבע והמפגש עם התושבים. בכוונתי לדבר על סגנון הצילום והעבודה עם השחקנים בשלב הליהוק, החזרות, הצילומים - ותרומתם לתחושת המציאות העולה מהסרט.