באיחור של כמעט חצי יובל, מגיע סוף כל סוף סרט ישראלי ראוי על אחד הפצעים השותתים שלנו, רצח יצחק רבין
כמו כל סרט פוליטי, גם "ימים נוראים" הוא מעין מבחן רורשאך שהתגובות אליו תלויות בפוזיציה ממנה הגיעו הצופים מלכתחילה. המעניין שדווקא אנשים שהיו באותה עצרת שלום וזוכרים את הרצח כאחת הטראומות האיומות בחייהם, עשויים לא להתרגש ממנו, בתואנה שהוא לא מחדש דבר. נזכיר להם כי מסתובבים בישראל מיליוני אנשים שהיו אז נערים או ילדים, או אפילו לא נולדו, ולא זוכרים את השתלשלות העניינים כמוהם, שלא לדבר על הדורות שעוד יבואו. גם להם עוד ישמש הסרט תזכורת. וסביר להניח שגם כמראה

נושאים לדיון: האווירה בארץ לאחר הסכם אוסלו, האם התחלואים המתמשכים של החברה הישראלית, עלולים להצמיח מתוכה אסון דומה פעם נוספת.

השחקנית תדבר על תהליך עבודתה כדי להיכנס לדמות שבאורח חייה ובדעותיה רחוקה מאד ממנה.